החוקים הרגילים


במחברות שלי יש כלי שאני משתמש בו הרבה שאני קורא לו החוקים הרגילים. אני כותב את צמד המילים הזה בחלק העליון של חלק מהדפים שלי, כסוג של דיסקליימר לפני התוכן. אני משתמש בזה כשאני מרגיש קצת self conscious לגבי מה שכתבתי. הוא עוזר לי בעצם קצת להתחמק מאחריות. מעין סט של חוקים שיש לי בראש, שאומרים שאני לא חייב להרגיש שלם עם מה שכתוב לי במחברת.

הקטע שאני לא ממש בטוח מה הם בדיוק אותם החוקים שאני מדבר עליהם. כלומר, אני יודע בגדול על מה הם מדברים. אני גם יודע שאצלי בראש הם באמת מסודרים כמו חוקים, עם סעיפים מסודרים וניסוח זהיר. אבל אף פעם לא באמת ישבתי ואפיינתי מסמך כזה. חלק מהחוקים אני מכיר רק באופן מהומהם, ולא יודע בדיוק איך הם מנוסחים. חוקים אחרים אני מכיר יותר טוב, ואף משתמש בהם באופן מפורש.


כאמור, קשה יהיה לי לעשות סקירה מקיפה של החוקים שלי. אבל אני כן מסוגל לפרוט חלק מהם.

החוק הכי מיוחד וחשוב חל עוד הרבה לפני שהתחלתי לכתוב. הוא מתייחס לתהליך של לבחור על מה לכתוב, או בכלל האם. הוא אומר שאם בחרתי לכתוב על משהו—זה לא אומר שהוא “חשוב” יותר מדבר שלא כתבתי עליו. גם ההפך, אם נגיד לא מירקרתי משפט מסוים בקינדל, זה לא אומר שלא אהבתי אותו או לא עיכלתי אותו. החוק הזה מאפשר לי לכתוב על משהו ישר כשאני רוצה, בלי להרגיש שאני כותב סתם או שאני מפספס דברים חשובים.

כנגזרות מהחוק הזה, יש גם כמה חוקים שמתעסקים באורך של מה שאני כותב. אם אני מרגיש למשל שכתבתי פחות מדי על נושא מסוים שמגיע לו יותר יחס. או לחלופין שכתבתי יותר מדי אבל לא על העיקר. הדבר האחרון קורה לי הרבה, שאני רוכב על איזה חוט מסוים של מחשבה וכותב אותו, אבל מרגיש שהוא מזיז את מרכז המסה מהנושא המרכזי. ברוב הפעמים אני ארגיש את זה אם בחלק של המחברת שמוקדש למשהו (ספר, סדרה, או כדומה) אני אכתוב על ציטוט ספציפי, או סצנה ספציפית, או משהו שהם הזכירו לי — אבל הם לאו דווקא היו הדברים הכי חשובים לדבר עליהם משם, וכנראה שיהיה לי הרבה מה להגיד גם על דברים אחרים.

חלק אחר של חוקים מרשה לי לכתוב שטויות. מותר לי לכתוב דברים סתם; לכתוב על דברים טיפשיים שמרגשים אותי כרגע; לכתוב דברים שמצחיקים אותי אפילו אם הן בדיחות גרועות; לנקוב בדעות חזקות אם אני עצבני. אין בעיה שאני לא אסכים או לא אתלהב מהדברים האלה בעתיד, אבל אסור יהיה לי להתחרט עליהם על יתר המידה.

חוקים אחרים מהווים הערות בקשר לתוכן עצמו. אם חשוב לציין שברשימה מסוימת אין חשיבות לסדר. או שאני לא בטוח במשהו שכתבתי — בין אם כי שכחתי איזה פרט, או שאני לא מבין בנושא המדובר מספיק. חלק אחר של חוקים מתעסק בפרטים טכניים על תהליך הכתיבה. למשל אם כתבתי משהו בחיפזון, בלי להעמיק בו יותר מדי. או אם לא סיימתי לכתוב משהו ואני אולי אחזור אליו אחר כך. או דברים שאני מגדיר כזמניים ואמחוק אותם אחר כך בכל מקרה.


הרבה פעמים אני אשתמש במחברות שלי בתגיות, וחלקן קשורות באופן ישיר או עקיף לחוקים האלה. אז הנה הצצה קטנה לארגז הכלים שלי:

  • [NL] NL
    means: Note-Light
    היא תגית שאני משתמש בה המון. היא אומרת Note-Light, ומתארת שאני במודע כותב מעט בנושא מסוים, שכנראה היה מגיע לו יותר יחס (לטוב או לרע). [NH] NH
    means: Note-Heavy
    (Note-Heavy) היא תגית למקרה ההפוך.

  • [q] q (variants: quick)
    Something written hastily. (And is therefore not thought out or researched).
    (quick) היא תגית שאומרת שהתוכן כתוב בזריזות, וכל המשתמע מכך.

  • [rando] rando (variants: random) אומר שהדבר שאני כותב לא קשור לנושא הכללי מסביב או לחלק במחברת. לתגית [,] , מטרה דומה אבל היא באה כחלק מטקסט.

  • [torephrase] torephrase
    category: TO
    משהו שהייתי מנסח מחדש.

  • [c] c (variants: context, ctx) משהו שדורש קונטקסט כדי להבין. [OOC] OOC (variants: ooc) — משהו שלא.

  • [no-order] no-order רשימה שאין בה כל חשיבות לסדר. [out-of-order] out-of-order רשימה לא מסודרת.


יש לי עוד הרבה הרבה תגיות שאני משתמש בהן, אבל שמתי לב שאלה שהזכרתי פה הם מאוד נפוצות. אני משתמש בהן כל הזמן. זה כנראה מעיד משהו על כך שהם מביאות לי את הביטחון לכתוב. אפילו שאני מודע לחוקים של עצמי, לחוקים הרגילים, יותר נוח לי לפעמים להכריז במפורש על דברים תקולים. אני אוהב את התגיות בשביל התייחסיות עתידיות, בשביל קלות יותר לסרוק את הפתקים והרשימות שלי. אבל גם בשביל—כשאני מסתכל על מה על מה כשכתבתי בעבר וחוטף קצת קרינג’—שיהיה לי קל יותר להיות סלחן לעצמי.