לפני כמה זמן כתבתי רשימה של דברים שאני אוהב לעשות, כתבתי דברים כמו “אוהב לטייל” ו”אוהב לקרוא” ואחר כך חשבתי על זה שבעצם לא כתבתי שם שום דבר מעניין, ואין שם שום דבר אישי באמת. רציתי לנסות להיות יותר ספציפי.

אני אוהב ללכת בעיר שאני לא מכיר כשמתחיל להחשיך וקריר וכשיש קצת רוח. אני מסתכל ב-maps וחוקר מה יש מסביבי, ואני שם אוזניות עם הפלייליסט האחרון שאני מקשיב לו, ואני גם מחפש בית קפה לקנות בו כוס קפה לקחת איתי. אני אוהב במיוחד כשאני במצב רוח טוב כי היה יום מוצלח, או כי אני שמח, ואז אני מזמזם לעצמי, שר לעצמי ברחוב, ולא אכפת לי בכלל.

אני אוהב לטייל, להקדיש את היום לטיול, אוהב תמיד להיות זה שמנווט ומסתכל במפה. אוהב לדבר על שטויות, באמת על שטויות, ולצחוק עם מי שאיתי והכי חשוב: להיזכר על מה צחקנו לפני שעתיים. גם את הזמן של השקט אני אוהב, פשוט ללכת ולהסתכל מסביב על הטבע, אומרים לפעמים “לספוג” אבל אני מדבר יותר על ה”לרוקן”, לרוקן את מה שיש בראש, להסתכל מסביב ולא לחשוב על שום דבר ספציפי.

אני אוהב לחקור משהו, למצוא איזה משחק מסוים, או סדרה ביוטיוב, או סתם איזה נושא חדש שלמדתי עליו ולסדר אותו לעצמי בטבלה — כזו שמסכמת את כל החומרים שנשאר לי לעבור עליהם, בשביל לא לפספס שום דבר. אני אוהב לבנות את הצ’ק ליסט, להיות יסודי, לחקור את כל הלינקים הקשורים עליו בגוגל, ולשמור את זה לעצמי במחברות או באקסל. אני אוהב להשלים את המאה אחוז ולסמן וי על כל הדברים שנשארו לי אבל מאוד נדיר שאני גם אתמיד ואסיים את מה שהתחלתי, בדרך כלל נמאס לי באמצע ואני עובר לדבר הבא שמעניין אותי. אבל בכל זאת אני אוהב שהכל נשאר אצלי מסודר ואני יודע מה חקרתי ומה נשאר, ואני אוהב לדעת שעשיתי את זה.

אני אוהב לאכול ביחד עם כל המשפחה שלי, לשבת בשולחן בערב ולהקשיב להם מדברים, ואוהב להגיד משהו ולהצחיק את אמא שלי. אוהב לחזור הביתה מאוחר ולראות את אמא ואחותי הקטנה מתחבקות ורואות ביחד פרק של סדרה ששתיהן מושקעות בה באותה הרמה. אוהב לדבר עם אחיות שלי ואוהב לספר עליהן, שלכל אחת צבע שיער שונה ושלאחת קרה ככה וככה ואחרת אמרה איזה משהו שהצחיק אותי. אני אוהב שהקטנות שואלות אותי שאלות ומקשיבות לי מסביר להן משהו ואז נמאס להן והן מיד מעבירות נושא או אומרות משהו מטופש ולא קשור.

אני אוהב להיפגש עם החברים הותיקים שלי ולדבר איתם, ואני אוהב לדבר איתם על “הזמנים פעם” ועל מה שהיינו עושים ובמה היינו משחקים ואיך היינו נפגשים. אנחנו מדברים על זה כל הזמן, ובכל זאת אני אוהב את זה מאוד.

אני אוהב לחשוב על משהו ולחייך, לגחך עם עצמי ובדרך כלל גם על עצמי, ולעשות חיוך שהוא בדרך כלל אירוני, ואני לאו דווקא מסביר את עצמי אם מישהו רואה, ולא תמיד אני בעצמי מבין מה מצאתי כל כך מצחיק. זה כנראה החלק הכי מוזר בי, לא יודע, אבל אני אוהב את הרגע הזה.

אני אוהב, כמו עכשיו, לנסוע באוטובוס ולהסתכל החוצה מהחלון ולחשוב על משהו טוב, ולכתוב עליו או סתם לחשוב עליו ולהסתכל בחלון על הרחוב. עכשיו אני חושב על כל מיני רגעים כאלה, וחושב שפספסתי פה הרבה מהם. לא נורא. עוד רגע שלי שאני אוהב: באוטובוס להניח את הראש על החלון ולעצום עיניים, ולהתעורר רגע לפני שאני מגיע לתחנה שלי, בדיוק בזמן.